אתם רואים אותם לעיתים קרובות בפינות העיר, ובכל פעם כשפעמוני החג מצלצלים וההמון נוהר אל הרחובות. פרברי העיר קוראים אותם אליהם ומחבקים אותם בחום, הילדים מעלים אותם על נס, וצחוקם משתרע למרחוק... אלו הם הליצנים!
ההגדרה הרשמית של ליצן מדברת על קומיקאי מקושקש פנים, אשר חוטא לרוב בטריקים ילדותיים, בדיחות ואף פעלולי קרקס כאלה ואחרים, במטרה לבדר את הקהל, שלרוב מורכב מילדים, אשר רף ההיתוליות שלהם, קל מאוד למעבר, כאשר המדובר הוא במפגן ראווה לגלגני כפי שמצוין לעיל.
ליצנים קיבלו במהלך ההיסטוריה תפקידים רבים, והאתוס אודות התפקיד הזה, שעל פניו לא נתפס כמורכב במיוחד, מגיע לתהומות הפוכים לחלוטין משימושם המודרני. ליצנים בהיסטוריה היו ידועים כבודדים ומרוחקים מהחברה בה חיו, האיפור הכבד והמסכות הרבות, עוד טפח אשר עובד שעות נוספות להבדיל ולהרחיק מדמותו האמיתית המסתתרת מתחת למעטה הבדחני, של הליצן.
אין זה פלא כי ילדים, שתמיד יהוו ותמיד יהוו קהל יעד קל לחיבור, יהיו למשענת ולמפעל חיים, עבור אלה שלא 'מצאו עצמם' בקרב בני האוכלוסייה הבוגרת מלאת האינטריגות.
לדבר בשפת הילדים זה מקצוע
שפת הילדים יכולה להיות מאוד קלה מחד, אך מאידך גם מאוד מורכבת. אין ספק שאיש מקצוע מיומן, שיידע בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ, יוכל להפיק מרגליות משכבת הגיל המופלאה הזו. בדיוק כמו שקברניטי יצרניות צעצועים עושים ימים כלילות לפצח את הגן המסוים הזה, כך גם הליצן המיומן, שוקד על פיתוח טקטיקות חכמות המיישרות קו עם צרכיו המיוחדים של הילד המצוי, שניזון מטלוויזיה וממשחקי מחשב, צעצועים אשר במודה, ומסלנג שהוא תוצאה של שפה אשר מתפתחת ומתעדכנת כל הזמן - אל כל אלה אמור הליצן להתאים את עצמו.
ילדים ידועים כקהל צרכני חסר סבלנות, וליצן שלא יפעל באופן מקצועי, עלול למצוא את עצמו מוקף בעגבניות אשר מושלכות עליו במהלך מופע, או בעגת הילדים - דמעות חסרות סבלנות מלוות ב " אמא אני רוצה ללכת למקום אחר"...
ליצן במסיבת יום הולדת של ילד הוא מראה שכיח למדי... כשמדובר בילדים, אי אפשר פשוט לשים מוסיקה ברגע ולקוות לטוב... ההפעלה חייבת להיות אקטיבית וממוקדת. מוביל המופע חייב להגיב לשינויים המתרחשים בו בעת, ולהיות מספיק מקצועי לצפות אותם מראש.
משחק הצבעים
הצבעים משחקים תפקיד חשוב ביותר בחיינו. לעומת הפתוס הדיכוטומי של שחור ולבן, דווקא מכלול של צבעים, יכול להעיר את הילדים לקו מחשבה יצירתי ועמוק יותר. גם כאן משנה רבה לעבודתו של הליצן. תשלובת הצבעים שהוא מורח על עצמו, לכאורה בלי מחשבה מוקדמת, רחוקה מלהיות סתמית. לא סתם נבחרו הצבעים הספציפיים - ירוק כחול אדום וצהוב, לעטר את רוב משחקי הילדים, וגם את האיפור על פרצופו של הליצן. בדיוק כמו המשחק המיתולוגי – סיימון – משחק לזיכרון צבעים, גם כאן ניתן דגש לאסוציאציות המורכבות שצבעים אלו מעוררים בקרב ילדים.
עולם האסוציאציות של הילד, הוא מורכב ביותר, ורחוק מלהיות פשוט לתפעול ולניתוח. מישהו ידע מראש שלקחת ספוג צהוב, לחבר לו ידיים ורגליים, יכול להפוך להיות כזה להיט? ... מכיוון שליצנים לא יכולים להפוך להיות ספוגים כמו בוב ספוג, הם צריכים להמציא את הגלגל בכל מופע מחדש, ולאלתר באמצעים מכאניים, נטולי אנימציות חובקות עולם. אז בואו פשוט נמחא להם כפיים!
